רשויות מקומיות רבות מציעות הקלות בארנונה למחזיקי תו, אבל הכללים שונים מרשות לרשות. צ׳ק־ליסט שיכוון אתכם בפנייה.

הנחה בארנונה למחזיקי תו אינה ניתנת אוטומטית ברוב המקרים - היא דורשת פנייה אקטיבית מול הרשות המקומית. שיעור ההנחה, התנאים ואופן ההגשה משתנים בין רשות לרשות, ולכן לא ניתן להציג מספרים אחידים.
הנחות בארנונה מנוהלות ברמת הרשות המקומית, והרשות אינה מחוברת אוטומטית למאגרי הזכאות של משרד התחבורה או של הביטוח הלאומי. גם כשאתם זכאים באופן מובהק, ההנחה נכנסת לחשבון רק אחרי שהגשתם בקשה והיא אושרה - ולרוב רק ממועד ההגשה ואילך, לא רטרואקטיבית לשנים שקדמו לה. זו הסיבה שדחיינות כאן עולה כסף ממשי.
בבדיקה ראשונית הרשות בוחנת שלושה דברים נפרדים, ובלבול ביניהם הוא הסיבה השכיחה לדחייה: מיהו מחזיק הנכס הרשום בספרי הרשות, מהי הזכאות שעליה אתם נסמכים ומי הגורם שקבע אותה, ומהי תקופת ההנחה המבוקשת. תו הנכה עצמו אינו בהכרח האסמכתא שהרשות מבקשת - לעיתים היא מבקשת את המסמך שממנו נגזרת הזכאות מלכתחילה.
דחייה אינה בהכרח סוף הדרך. ברוב הרשויות קיים מסלול השגה או ועדת הנחות שדנה במקרים חריגים, והנימוק לדחייה - שאתם זכאים לקבל בכתב - הוא בדיוק מה שמכוון את הפנייה הבאה. אם הדחייה טכנית (מסמך חסר או פג תוקף), לרוב די בהגשה חוזרת מתוקנת. אם היא מהותית, שווה להיעזר בארגון זכויות שמכיר את הפרקטיקה ברשות שלכם.
פעמים רבות עצם הגשה מסודרת מקצרת את משך הטיפול. הרשות לא רוצה ויכוח - היא רוצה ניירת שלא תיפול בבדיקה ראשונית. הארנונה היא רק אחת ההקלות שהתו עשוי לפתוח, וכל אחת מהן נבדקת מול גוף אחר.