תו נכה, תג נכה ותו חניה עירוני — מה ההבדל ואיך בודקים כל אחד

״תו חניה״, ״תו נכה״, ״תג נכה״, ״תו חניה לנכה״ — בשפת היום־יום הכול מתערבב. בפועל מסתתרים כאן שני מסמכים שונים לגמרי, שמנפיקים אותם גופים שונים ובודקים אותם במקומות שונים. הנה ההבחנה, אחת ולתמיד.

תו נכה (תג חניה לנכה) — ארצי, של משרד התחבורה

זהו התג הכחול המוכר, שמנפיקה רשות הרישוי במשרד התחבורה למי שעומד בקריטריונים שבחוק. ״תו נכה״, ״תג נכה״ ו״תו חניה לנכה״ הם שמות שונים לאותו תג בדיוק. הוא תקף בכל הארץ, מקנה חניה במקומות המסומנים לנכים והקלות נוספות — והוא היחיד שאפשר לבדוק במאגר ציבורי לפי מספר רכב.

תו חניה אזורי / עירוני — מקומי, של הרשות

תו נפרד לחלוטין: רשויות מקומיות מנפיקות לתושביהן תו חניה אזורי (״תו תושב״) שמקנה הסדרי חניה בעיר עצמה — לרוב פטור או הנחה בכחול־לבן באזורי מגורים. הוא לא קשור למוגבלות, לא מונפק על ידי משרד התחבורה, ותנאיו שונים מעיר לעיר. בודקים ומנפיקים אותו מול העירייה — באתר הרשות או במוקד העירוני, לא אצלנו ולא במאגר הארצי.

אז מה בודקים איפה?

• רוצים לדעת אם לרכב יש תג חניה לנכה בתוקף — בדיקה לפי מספר רכב במאגר הארצי, אצלנו או ישירות ב־data.gov.il.
• רוצים לדעת אם לרכב יש תו תושב עירוני — פונים לרשות המקומית שהנפיקה אותו.
• מחזיקי תו נכה שרוצים לדעת מה מגיע להם בכחול־לבן בעיר מסוימת — ההסדר נקבע בחוקי העזר של אותה רשות.
• רוצים לבדוק סטטוס בקשה לתו נכה — באזור האישי של משרד התחבורה, אחרי הזדהות.

להסדרי החניה עצמם — איפה מותר ואיפה אסור לחנות עם תג — ריכזנו את כללי הריבוע הכחול בכתבה נפרדת.

טעות נפוצה: ״יש לי תו עירוני, אז מותר לי בחניית נכים״

לא. חניה המסומנת בסמל נכה מיועדת אך ורק לרכב הנושא תג חניה לנכה תקף של משרד התחבורה. תו תושב עירוני — מכל סוג — אינו מתיר חניה בה, והעמדת רכב ללא תג עלולה לגרור קנס וגרירה.